החלטה בתיק ת"א 41475-09-12

בפניי בקשה מטעם התובעת לביטול פס"ד שבו נמחקה התביעה מחוסר מעש.

סקירת הליכים בתיק:

• ביום 10.9.12 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב של 537 ש"ח בתיק הוצל"פ 0150315126.
• ביום 10.9.12 החליטה רשמת ההוצל"פ להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בת"א, תוך עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ הנ"ל (נוכח הגשת ההתנגדות במועד).
• ביום 20.9.12 נפתח תיק בימ"ש זה, כאשר מזכירות ביהמ"ש קבעה בפניי דיון ביום 26.11.12 בהתנגדות.
• ביום 22.11.12 הגישה התובעת בקשה מוסכמת ליתן לנתבע רשות להתגונן, להורות על ביטול הדיון הנ"ל וכן להעביר התיק להליך גישור פנימי בביהמ"ש.
• ביום 22.11.12 נתתי החלטה בה נעתרתי לבקשה המוסכמת הנ"ל, הוריתי על קבלת ההתנגדות, על העברת התיק לגישור פנימי (במידה שהדבר אפשרי), ותוך שהוריתי לצדדים להגיש בתוך 45 יום הודעה בדבר "מהלכי/תוצאות הגישור" תוך שצינתי מפורשות בהחלטה כי "בהיעדר הודעה כאמור אשקול למחוק התביעה מחוסר מעש, ללא התראה נוספת".
• ביום 20.1.13 ומששני הצדדים גם יחד לא דיווחו לתיק דבר, בניגוד להוראות החלטתי הנ"ל מיום 22.11.12, נתתי שתי החלטות, שבאחת מהן הודעתי לצדדים כי מחלקת הגישור בביהמ"ש לא תוכל לקיים הליך גישור בתיק ובשניה קבעתי כי בנסיבות וככל שלא יוגש הדרוש ע"י הצדדים בתוך 3 ימים מיום מסירת ההחלטה, "ייסגר התיק מחוסר מעש". הוריתי למזכירות לשלוח שתי החלטותיי הנ"ל בדואר רשום לצדדים.
• ביום 15.2.13 ומשאיש מהצדדים לא הגיש דבר בעקבות כל החלטותיי הנ"ל, נתתי פס"ד שבו הוריתי על מחיקת התביעה מחוסר מעש, תוך סגירת תיק ביהמ"ש.
• ביום 20.2.13 הגישה התובעת "בקשה דחופה להחייאת התביעה ולקבוע מועד לדיון בקדם משפט" (להלן - " הבקשה שבנדון"). הבקשה נתמכת בתצהירה של עו"ד מרלין שושנה, ב"כ התובעת, מאותו יום.
• ביום 25.2.13 הגיש הנתבע תגובתו על הבקשה שבנדון, בה התנגד לבקשה תוך בקשה לחיוב התובעת בהוצאות הנתבע.
• ביום 12.3.13 הגישה התובעת תשובה לתגובת הנתבע, בה חזרה על עמדתה ובקשתה.

הכרעה

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים אני מחליט כך:

לא נותר בליבי ספק, כי נפלו פגמים מתמשכים בהתנהלות התובעת: ראשית, אין ולא יכול להיות חולק כי התובעת לא קיימה אחר הוראות החלטתי מיום 22.11.12; שנית, התובעת לא קיימה אחר הוראות החלטותיי מיום 20.1.13, שנמסרו לה ביום 27.1.13. לא עלה בידי להבין מדוע סבורה התובעת שהיא פטורה מלקיים הוראות מפורשות בהחלטות ביהמ"ש. הסבריה של התובעת לא שיכנעוני שהייתה הצדקה למחדלי התובעת. העובדה שהליכי הגישור השתהו ולא נערכו בסופו של דבר לא פוטרת את התובעת, כמי שחייבת לקדם ההליכים בתיק, מלפעול עפ"י החלטות שיפוטיות. אני מתקשה במיוחד להבין מדוע, כשכבר קיבלה התובעת את החלטותיי מיום 20.1.13, עדיין לא עשתה התובעת דבר.

יחד עם זאת, הפגמים הנ"ל, ולו בחלקם, הינם גם מנת חלקו של הנתבע, שהרי בהחלטתי הבסיסית מיום 22.11.12, שניתנה לגבי בקשה מוסכמת של שני הצדדים, נתבקשו שניהם גם יחד לעדכן את ביהמ"ש בהתפתחויות, ושניהם חדלו בכך. לפיכך, סבורני שלא ניתן לשמוע ברצינות מפי הנתבע טענה לפגיעה בו או לנזק דיוני שנגרם לו.

אני מוצא, בנסיבות, ומשהצדדים מבקשים למצות הליכים בתביעה על סכום כה פעוט, לאפשר להם זאת, תוך קביעה שהצד שיפסיד בתביעה ישלם לצד שכנגד הוצאות בגין ההליכים עד כאן בסך 2,000 ש"ח. הוצאות אלו יכולות בנסיבות גם להוות פיצוי עבור הנתבע, אם יתברר בדיעבד שהתובעת גררה אותו להליכים בלתי מוצדקים.

לסיכום

אני מורה על ביטול פסה"ד שנתתי ביום 15.2.13 ועל ביטול מחיקת התביעה מחוסר מעש.